פירוש קצר על עירובין ח׳

1 וּלְמַאי דִּסְלֵיק אַדַּעְתִּין מֵעִיקָּרָא בֵּין שֶׁעֵירְבוּ וּבֵין שֶׁלֹּא עֵירְבוּ פְּלִיגִי: בְּעֵירְבוּ בְּמַאי פְּלִיגִי, בְּשֶׁלֹּא עֵירְבוּ בְּמַאי פְּלִיגִי?

2 בְּשֶׁלֹּא עֵירְבוּ — פְּלִיגִי בְּנִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים.

3 בְּעֵירְבוּ — קָמִיפַּלְגִי בִּדְרַב יוֹסֵף. דְּאָמַר רַב יוֹסֵף: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁכָּלֶה לְאֶמְצַע רְחָבָה, אֲבָל כָּלֶה לְצִידֵּי רְחָבָה — אָסוּר.

4 אָמַר רַבָּה: הָא דְּאָמְרַתְּ ״לְאֶמְצַע רְחָבָה מוּתָּר״, לָא אֲמַרַן אֶלָּא זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, אֲבָל זֶה כְּנֶגֶד זֶה — אָסוּר.

5 אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: הָא דְּאָמְרַתְּ ״זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה מוּתָּר״, לָא אֲמַרַן אֶלָּא רְחָבָה דְרַבִּים, אֲבָל רְחָבָה דְיָחִיד, זִימְנִין דְּמִימְּלַךְ עֲלַהּ וּבְנֵי לַהּ בָּתִּים, וְהָוֵי לַהּ כְּמָבוֹי שֶׁכָּלֶה לֵהּ לְצִידֵּי רְחָבָה וְאָסוּר.

6 וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין רְחָבָה דְרַבִּים לִרְחָבָה דְיָחִיד — דְּאָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה בְּמָבוֹי אֶחָד שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד כָּלֶה לַיָּם וְצִידּוֹ אֶחָד כָּלֶה לְאַשְׁפָּה, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי, וְלֹא אָמַר בָּהּ לֹא הֶיתֵּר וְלֹא אִיסּוּר.

7 אִיסּוּר לָא אֲמַר בַּהּ — דְּהָא קָיְימִי מְחִיצּוֹת. הֶיתֵּר לָא אֲמַר בַּהּ — חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּינָּטֵל אַשְׁפָּה, וְיַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן.

8 וּמִי חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּינָּטֵל אַשְׁפָּה? וְהָתְנַן: אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ — זוֹרְקִין לָהּ בְּשַׁבָּת.

9 אַלְמָא שָׁנֵי בֵּין אַשְׁפָּה דְרַבִּים לְאַשְׁפָּה דְיָחִיד.

10 הָכָא נָמֵי, שָׁנֵי בֵּין רְחָבָה דְרַבִּים לִרְחָבָה דְיָחִיד.

11 וְרַבָּנַן מַאי?

12 אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר אַבְדִּימִי, תָּנָא: וַחֲכָמִים אוֹסְרִין; אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר אַבְדִּימִי, תָּנָא: וַחֲכָמִים מַתִּירִין; אָמַר רַב נַחְמָן: אֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים.

13 מָרִימָר פָּסֵיק לַהּ לְסוּרָא בְּאוּזְלֵי. אָמַר: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן.

14 הָהוּא מָבוֹי עָקוֹם דַּהֲוָה בְּסוּרָא, כְּרוּךְ בּוּדְיָא אוֹתִיבוּ בֵּיהּ בְּעַקְמוּמִיתֵיהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא לָא כְּרַב וְלָא כִּשְׁמוּאֵל. לְרַב דְּאָמַר תּוֹרָתוֹ כִּמְפוּלָּשׁ — צוּרַת הַפֶּתַח בָּעֵי. לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר תּוֹרָתוֹ כְּסָתוּם — הָנֵי מִילֵּי לֶחִי מְעַלְּיָא. אֲבָל הַאי, כֵּיוָן דְּנָשֵׁיב בֵּיהּ זִיקָא וְשָׁדֵי לֵיהּ — לֹא כְּלוּם הוּא.

15 וְאִי נָעֵיץ בֵּיהּ סִיכְּתָא וְחַבְּרֵיהּ — חַבְּרֵיהּ.

16 גּוּפָא, אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: מָבוֹי שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לְחָצֵר, וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ — חָצֵר מוּתֶּרֶת, וּמָבוֹי אָסוּר.

17 אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא לְרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: רַבִּי, לֹא מִשְׁנָתֵנוּ הִיא זוֹ? ״חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה לִגְדוֹלָה — גְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וּקְטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה״.

18 אֲמַר לֵיהּ: אִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא קָא דָרְסִי בָּהּ רַבִּים, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא דָרְסִי בַּהּ רַבִּים — אֵימָא אֲפִילּוּ חָצֵר נָמֵי.

19 וְהָא נָמֵי תְּנֵינָא: חָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִין לָהּ בָּזוֹ וְיוֹצְאִין לָהּ בְּזוֹ, רְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה, וּרְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת.

20 אִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי, זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה.

21 אֲבָל זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אֵימָא לָא.

22 וּלְרַבָּה דְּאָמַר זֶה כְּנֶגֶד זֶה אָסוּר, הָא דְּרַב בְּמַאי מוֹקֵי לָהּ — בְּזֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, תַּרְתֵּי לְמָה לִי?

23 אִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי לִזְרוֹק, אֲבָל לְטַלְטֵל — אֵימָא לָא. קָא מַשְׁמַע לַן.

24 אִיתְּמַר: מָבוֹי הֶעָשׂוּי כְּנַדָּל, אָמַר אַבָּיֵי: עוֹשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח לַגָּדוֹל, וְהָנָךְ כּוּלְּהוּ מִישְׁתְּרוּ בְּלֶחִי וְקוֹרָה.

25 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: כְּמַאן, כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר תּוֹרָתוֹ כְּסָתוּם — לְמָה לֵיהּ צוּרַת הַפֶּתַח? וְעוֹד, הָא הָהוּא מָבוֹי עָקוֹם דַּהֲוָה בִּנְהַרְדְּעָא, וְחַשּׁוּ לָהּ לִדְרַב!

26 אֶלָּא אָמַר רָבָא: עוֹשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח לְכוּלְּהוּ לְהַאי גִּיסָא, וְאִידָּךְ גִּיסָא מִישְׁתְּרוּ בְּלֶחִי וְקוֹרָה.

27 אָמַר רַב כָּהֲנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בַּר מִנְיוֹמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בַּר מַלְכִּיּוֹ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא רַבֵּיהּ דְּרַב, וְאָמְרִי לָהּ, רַב כָּהֲנָא בַּר מַלְכִּיּוֹ הַיְינוּ רַב כָּהֲנָא רַבֵּיהּ דְּרַב: מָבוֹי שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד אָרוֹךְ וְצִידּוֹ אֶחָד קָצָר, פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת מַנִּיחַ אֶת הַקּוֹרָה בַּאֲלַכְסוֹן. אַרְבַּע אַמּוֹת — אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הַקּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּצָר. רָבָא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הַקּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּצָר.

28 וְאֵימָא טַעְמָא דִידִי, וְאֵימָא טַעְמָא דִידְהוּ. אֵימָא טַעְמָא דִידִי: קוֹרָה טַעְמָא מַאי — מִשּׁוּם הֶיכֵּר, וּבַאֲלַכְסוֹן לָא הָוֵי הֶיכֵּר.

29 וְאֵימָא טַעְמָא דִידְהוּ, קוֹרָה מִשּׁוּם מַאי — מִשּׁוּם מְחִיצָה. וּבַאֲלַכְסוֹן נָמֵי הָוֵי מְחִיצָה.

30 אָמַר רַב כָּהֲנָא: הוֹאִיל וּשְׁמַעְתְּתָא דְכָהֲנֵי הִיא, אֵימָא בַּהּ מִילְּתָא. הָא דְּאָמְרַתְּ מַנִּיחַ הַקּוֹרָה בַּאֲלַכְסוֹן, לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בַּאֲלַכְסוֹנוֹ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, אֲבָל יֵשׁ בַּאֲלַכְסוֹנוֹ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּצָר.

31 אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ תַּחַת הַקּוֹרָה? רַב וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ: מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ תַּחַת הַקּוֹרָה. שְׁמוּאֵל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמְרוּ: אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ תַּחַת הַקּוֹרָה.

32 לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: קוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר, וּמָר סָבַר: קוֹרָה מִשּׁוּם מְחִיצָה.

33 לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא קוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: הֶיכֵּירָא מִלְּגָיו, וּמָר סָבַר: הֶיכֵּירָא מִלְּבַר.

34 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשּׁוּם מְחִיצָה, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: חוּדּוֹ הַפְּנִימִי יוֹרֵד וְסוֹתֵם, וּמָר סָבַר: חוּדּוֹ הַחִיצוֹן יוֹרֵד וְסוֹתֵם.

35 אָמַר רַב חִסְדָּא: הַכֹּל מוֹדִים בְּבֵין לְחָיַיִם שֶׁאָסוּר.

36 בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא: נָעַץ שְׁתֵּי יְתֵידוֹת בִּשְׁנֵי כּוֹתְלֵי מָבוֹי מִבַּחוּץ, וְהִנִּיחַ קוֹרָה עַל גַּבֵּיהֶן, מַהוּ?

37 אֲמַר לֵיהּ: לְדִבְרֵי הַמַּתִּיר — אָסוּר, לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר — מוּתָּר.

38 רָבָא אָמַר: לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר נָמֵי אָסוּר — בָּעִינַן קוֹרָה עַל גַּבֵּי מָבוֹי, וְלֵיכָּא.

39 אֵיתִיבֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה לְרָבָא: הָיְתָה קוֹרָתוֹ

פירוש פירוש קצר על עירובין ח׳

1 פתוחה לצפון וכו'. כלומר, ואין ביניהן פתח, ואין יכולים לערב אחת, אבל הגגות שוות ואין ביניהן הפסק. וברייתא זו היא כר"מ לעיל פ"ז, שו' 60, ואילך, ומטלטלין מגג לגג, אבל לא מחצר לחצר, שהן רשויות מובדלות.

2 היתה אחת וכו'. כלומר, אחת מן החצרות הללו היתה גבוהה וכו', ולפיכך לא יכלה לערב עם חברתה, והיו רשויות מובדלות, אלא שמעט את הגובה וכו'.

3 ובכפתים וכו'. עיין לעיל פ"ו, שו' 46.

4 פחות מיכן וכו'. כלומר, שרוחב הנסר הוא פחות מד' טפחים.

5 משלשל וכו'. עיין בבה"א.

6 ואחד שמן קולט וכו'. כגון שנשברו חביותיו בראש גגו, והוא גבוה עשרה, קולט מן האויר בידו, ומכניס ממקום פטור או מרשות היחיד לרשות היחיד.

7 ומוציאה ומכניסה וכו'. כנראה, שהמלה "ומוציאה" נשתרבבה כאן מן הסיפא, וכאן הכוונה שמותר לו להחזיר את ידו לרשות היחיד, שהרי לא נחו האוכלים ברשות הרבים. ועיין בבה"א.

8 אפוטני כלים וכו'. כלומר, כיסויי כלים.

9 הכוהה וכו'. כלומר, הכוחה, המוציא את כיחו.

10 שתי מטהרות וכו'. כלומר, שני רהטי מים זו על גבי זו, ורוצה להכשיר את העליונה לטבילה ע"י שיוציא את פקקה וישיקה לתחתונה.

11 ומחזיר את הפקק. ואין כאן לא משום סתירה, ולא משום בניין. ועיין בבה"א.

12 שתי בריכות וכו'. כלומר, בנטילת הפקק הוא סובר כת"ק, ואינו חולק אלא בהחזרתו.

13 ובלבד שיחזיר וכו'. ברוב הנוסחאות: ובלבד שלא יחזיר עיין בבה"א, כלומר, בכגון דא שהוא מקפיד שהחמין לא יצטננו יותר מדאי, יש לחשוש שיפקוק בהדוק, ויבוא לידי בניין.

14 ולא עוד וכו'. חוזר לדברי הת"ק, והוא מתיר להוציא את הפקק לא להשקה גרידא, שאינה אלא לרגע, אלא מותר לו לחכות עד שיצאו כל המים, ואינו נראה כסותר ובונה.

15 בשביל שתינגב. כלומר, ואינו מחזירו אלא לאחר זמן, יש כאן גזירת בניין.

16 שלא יציפו וכו'. כלומר, שלא יקלחו במהירות, ויציפו את האכלים, ואין פוקקין בכגון דא אלא ברפיון וחלחול, כדי להאיט את מרוצת המים, אבל אם יפקוק בהידוק יעברו המים על שפת הביב ויציפו יותר.

17 כדי שירדו וכו'. כלומר, שלא יצאו מן הביב לרשות הרבים, אלא יעברו על שפתו, ויפלו לבור שבחצרו, ובכגון דא סותם בהידוק, ויש כאן כעין בניין.

18 נתלו בה וכו'. צ"ל: נתלו בו קוצין ודיבקגין וכו', כגי' קג"נ. כלומר, שניתלו בו בבגדיו קוצים ושאר דברים שנאחזים ומתדבקין בבגדים.

19 ושל בהמה וכו'. כלומר, ובשל דיבקני בהמה גללים שניתלו בסנדליו או במנעליו, דורס ברגליו עד שנחלצים ממנו.

20 של קנים וכו'. כלומר, בין שהמחצלות הן של קנים, או של שובלין וכו'.

21 נשברו ציריה וכו'. לפני בבא זו צריך לגרוס את הבבא שלהלן שו'

22 דלת שיש לה ציר, פותחין ונועלין בה בשבת. וכ"ה בשאר נוסחאות ובמקבילה.

23 דלת הגוררת וכו'. כלומר, שיש לה ציר, וכלעיל.

24 וקנקלין. דלת השער העשויה כסריג, עיין בבה"א.

25 דלת שיש לה ציר וכו'. עיין מ"ש לעיל, שו' 37.

26 על האסקופ'. כלומר, על אסקופת הבית, שהיא רחבה ד', ואינה גבוה עשרה, ואין עליה קירוי, ונתגלגלה מגילת הספר, ראשו אחד לחוץ, לרשות הרבים, וראשה השני לבית, מותר לו לגלול את שני הראשים מרשות הרבים ומרשות היחיד לכרמלית. עיין בבה"א.

27 אבית אגיף. כלומר, על בית הגפת הדלתות שבאסקופה, והאגף יעכבו מלהתגולל שוב. ועיין בבה"א.

28 אבל מפתח וכו'. כלומר, שבית מנעולו סתמו גבוה י' טפחים, ואינו רחב ד', והוא מקום פטור, מותר להעבירו לכרמלית אחרת, וכחכמים לעיל פ"ז, שו' 8 ואילך.

29 מלבן וכו'. כלומר, מלבן שמכניסים בו אבן שקופה ונותנין אותו לתוך החלון, וכן תריסין או: סריגין של חלונות שיש להם צירין.

30 נשמטין וכו'. כלומר, מן הצירין.

31 נקמז. כלומר שנתרפה, ואינו נשמט לגמרי, עיין בבה"א.

32 נגר נגרר וכו'. המלה "נגרר" היא באשגרה מלמטה.

33 נוטלו וכו'. כלומר, שנוטלו אחרי שסוגר בו.

34 שנים שנים. משום שסובר ששבת לאו זמן תפילין היא, ואין הבדל בין זוג אחד לשנים, ואף בחול אם רוצה מניח שתי זוגות. ועיין בבה"א.

35 בחדשות. כלומר שאינן בדוקות, ויש לחשוש שהן קמיע.

36 ובסכנה. כלומר בשעת השמד, שיסתכן אם ישב על יד הספר לשומרו.

37 מתעטף וכו'. כלומר, חוזר לביתו ומתעטף בעור, ומכסה בעור זה את הספר.

38 לרשות הרבים וכו'. כלומר, וקידש עליו היום, מכסה את ראשו שלא יראו את התפילין.

39 נוטלן ומניחן וכו'. ואינו מחזירן לביתו דרך מלבוש.

40 ציר התחתון וכו'. שכל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו.

41 של בור וכו'. כלומר, בבניינים המחוברים לקרקע לא יחזיר אפילו את התחתון, שיש כאן בניין ממש.

42 יציע, של דות. דות חדות הוא בור שהיו מחזיקים בו חביות של יין ושמן, או תבואה. ועל יציע, עיין בבה"א.

43 שנפסקה וכו'. כלומר, נימת כינור שבמקדש שנפסקה בשבת, קושרין אותה, וכמ"ד שמכשירי מצוה שבעבודת המקדש דוחין את השבת.

44 אין קושרין וכו'. כלומר, אם קושרין וכו'.

45 משלשל מלמעלה וכו'. כלומר, אין צורך בקשירה אלא מאריך את הנימא ע"י שמשלשל ומגלגל את ראשה מן היתד העליון שהיא כרוכה מסביבו הרבה פעמים, ועונב את ראשה התחתון על היתד התחתון.

46 יבלת במתניו וכו'. כלומר, יבלת שהיא פוסלת אותו מן העבודה, והרי אינו יכול לחותכו בעצמו בשניו.

47 אין ממלין וכו'. משום שאף העדשה דינה כגלגל שאין ממלין בו בשבת.

48 כחס על חבל וכו'. כלומר, ואינו ממלא בה במלואה שלא ינתק החבל, הרי מוכח שממלא לשתייתו.

49 צבתה בצבתא וכו'. וכמו שעשו צבת בצבת, כן למדו שביתה משביתה.

50 הא לאיי וכו'. כלומר, הלא היא, הלא זה דברי. עיין לעיל פ"ד שו' 7.

51 שמנה מקצעות וכו'. ומנה טהרות וטומאות לאחת. ועיין בבה"א.

« פירוש קצר על עירובין ז׳:י״ד